אייל מטענים והשגחה (1995) בע"מ ואח' נ' אבוטבול ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה עיקרית, ותביעה שכנגד, שעניינן בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 8.6.10 בכביש מספר 4 ארעה תאונת דרכים, בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב מסוג משאית (להלן: "המשאית"), המבוטח אצל התובעת 2. כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב מסוג מזדה (להלן: "המזדה"), המבוטח אצל הנתבעת 2.

אין חולק כי המזדה הגיעה מימין המשאית, וארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעות, הנתבע 1 עקף שיירת רכבים שהיו בנתיב נסיעתם, זאת כאשר נסע בשול הימני, וביקש להשתלב בנתיב הנסיעה, בין רכבו של עת/1 לבין אוטובוס שהיה לפניו.

לשיטתו, אין חולק כי הנתבע 1 הגיע מימין המשאית, ולמשאית הייתה זכות הקדימה בדרך.

לאור האמור הנתבעים אחראים לקרות התאונה.

לטענת ב"כ הנתבעים, עת/1 לא הבחין ברכב הנתבע 1.

המדובר בכביש התמזגות, והתאונה ארעה כאשר הנתבע 1 סיים להשתלב. לשיטתה, גם אם התאונה הייתה לקראת סיום ההשתלבות, הפגיעה מעידה על פגיעה מאחור.

לאור האמור מבקשת לקבל את התביעה שכנגד ולדחות את התביעה העיקרית.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם עת/1 לא שם ליבו לרכב הנתבע 1, או האם נתבע 1 שנהג ברכבו לא התאים את נסיעתו לדרך, ולתקנות התעבורה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה - עת/1 טען כי נתבע 1 נסע על השול הימני, וביקש להשתלב בנתיב נסיעתו. מאידך, העיד נתבע 1 כי לא נסע על השול הימני, אלא נסע בנתיב שאמור להתמזג בנתיב נסיעתו של עת/1.

בקליפת אגוז, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. אולם, לא הבעת פניו של בעל הדין ולא יופי תוארו, או צחות לשונו היא שתביא את בית המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.

ברי הוא שבית המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר.

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתו של נתבע 1.